כדעת רבנו - לימוד הלכה יומי
הלכות שבת / הכנות לשבת
א. מצוה מדברי סופרים לענג את השבת, שנאמר 'וקראת לשבת עונג', ויש סוברים שזו מצוה מדאורייתא. והעושה כן זוכה לעשירות. ואף שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה, הוצאות שבת ויום טוב אינן בכלל זה, אלא המוסיף להוציא, מוסיפים לו מן השמים. (שו"ע ומשנ"ב סי' רמ"ב ס"א)
ב. אפילו מי שצריך לאחרים, אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת. ולא אמרו 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר, ולכן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת. (שם)
סיפורי מעשיות: מעשה א' - מאבדת בת מלך
עָנָה וְאָמַר: בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שֹׁמְעָהּ הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה. וְזוֹ הִיא:
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ שִׁשָּׁה בָּנִים וּבַת אֶחָת. וְאוֹתָהּ הַבַּת הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו מְאֹד, וְהָיָה מְחַבְּבָהּ בְּיוֹתֵר, וְהָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ עִמָּהּ מְאֹד. פַּעַם אַחַת הָיָה מִתְוַעֵד עִמָּהּ בְּיַחַד בְּאֵיזֶה יוֹם, וְנַעֲשָׂה בְּרֹגֶז עָלֶיהָ, וְנִזְרְקָה מִפִּיו דִּבּוּר: שֶׁהַ'לֹּא טוֹב' יִקַּח אוֹתָךְ (דֶּער נִיט גוּטֶער זָאל דִיךְ נֶעמֶען). בַּלַּיְלָה הָלְכָה לְחַדְרָהּ, וּבַבֹּקֶר לֹא יָדְעוּ הֵיכָן הִיא. וְהָיָה אָבִיהָ מְצַעֵר מְאֹד, וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה. עָמַד הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מִצְטַעֵר מְאֹד, וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מְשָׁרֵת, וְסוּס, וּמָעוֹת עַל הוֹצָאוֹת; וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ. וְהָיָה מְבַקְּשָׁהּ מְאֹד זְמַן מְרֻבֶּה מְאֹד, עַד שֶׁמְּצָאָהּ (עַתָּה מְסַפֵּר אֵיךְ בִּקְּשָׁהּ עַד שֶׁמְּצָאָהּ).
וְהָיָה הוֹלֵךְ אָנֶה וָאָנָה זְמַן רַב, וּבַמִּדְבָּרִיּוֹת וּבַשָּׂדוֹת וּבַיְּעָרִים, וְהָיָה מְבַקְּשָׁהּ זְמַן רַב מְאֹד. וְהָיָה הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר, וְרָאָה שְׁבִיל אֶחָד מִן הַצַּד. וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל-כָּךְ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר, וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב; וְהָיָה הוֹלֵךְ זְמַן רַב. אַחַר-כָּךְ רָאָה מִבְצָר (שֶׁקּוֹרִין 'שְׁלָאס'), וְכַמָּה חֵילוֹת הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם סְבִיבוֹ, וְהַמִּבְצָר הָיָה נָאֶה וּמְתֻקָּן וּמְסֻדָּר מְאֹד עִם הַחֵילוֹת. וְהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי הַחֵילוֹת פֶּן לֹא יַנִּיחוּהוּ לִכְנֹס; וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה. וְהִשְׁאִיר הַסּוּס, וְהָלַךְ לְהַמִּבְצָר, וְהָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ וְלֹא עִכְּבוּהוּ כְּלָל, וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר בְּלִי עִכּוּב. וּבָא לְפָלָטִין אֶחָד, וְרָאָה שֶׁיָּשַׁב שָׁם הַמֶּלֶךְ בַּעֲטָרָה, וְכַמָּה חֵילוֹת שָׁם, וְכַמָּה מְשׁוֹרְרִים בְּכֵלִים לְפָנָיו, וְהָיָה שָׁם נָאֶה וְיָפֶה מְאֹד; וְהַמֶּלֶךְ וְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם לֹא שְׁאָלוּהוּ כְּלָל. וְרָאָה שָׁם מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טוֹבִים, וְעָמַד וְאָכַל, וְהָלַךְ וְשָׁכַב בְּזָוִית לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם. וְרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ צִוָּה לְהָבִיא הַמַּלְכָּה, וְהָלְכוּ לְהָבִיא אוֹתָהּ, וְהָיָה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְהַמְשׁוֹרְרִים הָיוּ מְזַמְּרִים וּמְשׁוֹרְרִים מְאֹד בַּאֲשֶׁר שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמַּלְכָּה. וְהֶעֱמִידוּ לָהּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּהָ אֶצְלוֹ; וְהִיא הָיְתָה הַבַּת-מֶלֶךְ הַנַּ"ל, וְהוּא (הַיְנוּ הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת) רָאָהּ וְהִכִּירָהּ.
לִקּוּטֵי תְפִלּוֹת - תפלה א
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה בְעֶזְרֵנוּ וּתְזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ תָּמִיד, וְלַהֲגוֹת בָּהּ יוֹמָם וָלָיְלָה. וּבִזְכוּת וְכֹחַ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתִתֶּן לָנוּ כֹּחַ לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְגָרֵשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל אֶת הָרוּחַ שְׁטוּת וְכָל מִינֵי שִׁגָּעוֹן שֶׁנִּתְדַבֵּק בָּנוּ עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים. הַכֹּל נִזְכֶּה לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל עַל-יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְהָרוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן לְבַלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ כְּלָל, רַק נִזְכֶּה לְגָרְשׁוֹ וּלְסַלְּקוֹ מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל גְּבוּלֵנוּ:
אָנָּא יְהֹוָה, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת רִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת הַמְּבַלְבְּלִים וּמַטְרִידִים אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וְכֻלָּם בָּאִים עַל-יְדֵי הָרוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן שֶׁנִּתְדַבֵּק בָּנוּ עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, עַל-יְדֵי חֲטָאֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ הַמְּרֻבִּים, עַד אֲשֶׁר נִתְבַּלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ וְנִתְעַכֵּר שִׂכְלֵנוּ מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, טוֹב לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, תֵּן לָנוּ חֲנִינָה וְלֹא נֹאבֵד. זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַכְנִיעַ וּלְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל אֶת הָרוּחַ שְׁטוּת וְהַשִּׁגָּעוֹן מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה:
מְשִׁיבַת נָפֶשׁ - אות א
מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה מְאֹד, שֶׁלֹּא יַפִּיל וְלֹא יְרַחֵק אוֹתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם בֵּין בָּעֲלִיָּה וּבֵין בַּיְרִידָה. וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ (שֶׁקּוֹרִין דֶּער הַאלְטִין זִיךְ) וִיקַיֵּם "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בִּבְחִינַת "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ". (ליקוטי מוהר"ן קמא סימן ו')
שִׂיחוֹת הָרַ"ן - אות א
"כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי-גָדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל-אֱלֹקִים". דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", 'אֲנִי יָדַעְתִּי' דַּיְקָא, כִּי גְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ - אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ. וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם, לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל; וְעַל-כֵּן אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", 'אֲנִי יָדַעְתִּי' דַּיְקָא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל.
וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁכָּתוּב אַחֲרָיו: "כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" וְכוּ' הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְרָחוֹק לְגַמְרֵי מִשֶּׁבַח "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", כִּי כַוָּנָתוֹ בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" - אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל, וְהוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד, גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְסַפֵּר, רַק "אֲנִי יָדַעְתִּי" דַּיְקָא כַּנַּ"ל; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר: "'נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ' - כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ", כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
ליקוטי עצות - אֶמֶת וֶאֱמוּנָה
א. עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בֶּאֱמוּנָה, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. (ליקוטי מוהר"ן תורה ז' אות א')
ב. אֱמוּנָה, וּתְפִלָּה, וְנִסִּים, וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל - הֵם בְּחִינָה אַחַת, וְכֻלָּם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. (ליקוטי מוהר"ן תורה ז' אות א')
ג. יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְכַסִּים כָּל הַנִּסִּים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וּכְשֶׁיִּכְלוּ אֵלּוּ הָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּנִסִּים, וְתִתְרַבֶּה אֱמוּנָה בָּעוֹלָם - אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ; כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. (ליקוטי מוהר"ן תורה ז' אות א')
אשריך!
מקור ההלכות בנדיבות-לב ארגון "2 הלכות ביום".